זה היה עוד יום משעמם בעבודה שבו נאלצתי להישאר עד שעת ערב מאוחרת במיוחד במשרד, וברגעים של חוסר ריכוז משווע, גלשתי לי קצת באינטרנט, דפדפתי בין כתבות חדשותיות, קצת כלכלה, ורציתי לשוב לענייני, כשלפתע תפסה את תשומת ליבי מודעה מעניינת במיוחד, המציעה לי להיכנס "עכשיו" לאתר שיהפוך את הלילה שלי להרבה יותר מהנה, בעזרת מצלמת האינטרנט שמותקנת מצדו של המחשב השולחני העמוס שנח מולי, משועמם אולי יותר ממני והנתונים שמוזנים אליו. הסתכלתי בשעון והשעה הייתה תשע בערב, כבר אין כאן אף אחד, וזה לא כאילו מישהו מחכה לי בבית. החסרונות והיתרונות בלהיות רווק בגיל כמעט 40.
אין לי מה להפסיד, חשבתי, והקלקתי לא בלי שמץ של ציפייה על המודעה המפתה. הגעתי לאתר של מצלמות סקס, לא משהו שלא הכרתי בעבר אבל גם לא יצא לי להתנסות יותר מידיי. אחרי הכול- חיי המין של רווקים בעיר הזו מתרחשים לרוב, במציאות, אם בכל לאפשר לקרוא לזה ככה.
האתר הציע של בחורת מטושטשות פנים, חלק תחת הקטגוריה "חובבני" מול "מקצועי". טוב, לא הגעתי לכאן בשביל הפורנו כי מזה יש לי מספיק, אני רוצה לראות אישה בטבעיותה, חובבנית היא מילה שנשמעת חביבה באוזני ולייב סקס במצלמה זה מדליק לכל הדעות.
מעט מביך לומר, אבל מיד רציתי לבחור בבחורה שנראתה הכי צעירה שם. משהו במכנסי ג'ינס קצרים מידיי וגופייה לבנה לא שקופה מספיק- בתוליות שמשתעשעת בגבול עם פריצות, עשו לי את זה יותר מכל סממן נשות מובהק ומוחצן אחר שיכולתי להבחין בו במטב ראשון ומבין פנים מטושטשות. הקלקתי במקום הראוי והפעם הציפייה שלי כבר הראתה סימניה במרכז מכנסיי המהודרים שלא לצורך. המתנתי. לצערי לא הייתה תשובה חזרה ובמקומה הופיעה הודעה שהבחורה איננה נמצאת כעת לשיחה. התאכזבתי מעל ומעבר למצופה אבל כבר הייתי חרמן מספיק להמשיך ולחפש את הדבר הבא, הפעם, כדיי לשנות את מזלי בחרתי בבחורה הנראית בשלה מאוד, כנראה שבערך בגילי, אך ניתן לראות שהיא שמורה היטב, מטופחת, אולי אפילו בעלת ממון רב ואוהבת להשתעשע, מי יודע? הקלקתי והתשובה לא איחרה לבוא.
ברגע שראיתי את פניה הלבנתי מיד, וכך גם היא. שנינו שתקנו במשך שניות ספורות מעכלים את הסיטואציה המביכה מאין כמוה. הסקסית הבשלה והשמורה היא אחת הבכירות במשרד בו אני עובד ואפשר לומר שגם מקורבת באופן משפחתי להנהלה.
"אני סוגר" אמרתי בקרירות ובבהילות "לא, "היא עצרה אותי. "זה בסדר, אתה יכול להירגע. כל אחד צריך מידיי פעם קצת פורקן לא? הרי כולנו בני אדם.." "אני לא מבין," כמעט גמגמתי. "את מתכוונת שאת רוצה שנמשיך?" היא חייכה חיוך ערמומי והסירה את חולצתה. חייכתי גם אני ושלפתי את איברי. היא החלה נוגעת בעצמה מולי, ואני נגעתי בעצמי מולה, שנינו מתענגים על פריצת הגבולות הלא נאותה.
לבסוף נשמטנו מסופקים על כיסאותינו ושאלתי, בעיקר מתוך נימוס "אז.. אולי תרצי לשבת לשתות משהו מחר בערב? " "עמוס," היא שוב עצרה אותי בביטחון קר, " התעכבת מספיק, נראה לי שעדיף שתחזור לעבודה, כבר מאוחר, להתראות." וסגרה את השיחה.
